ילדים ואבל
הגורם המשפיע ביותר על התמודדותם של ילדים עם האובדן הוא האופן שבו מתמודדים עמו המבוגרים המשמעותיים בחייהם. ילדים לומדים ממבוגרים כיצד לבטא את צערם, כיצד להתמודד עם האובדן וכיצד לגבש עמדות כלפי המוות.
"בחברה שלנו יש ללוויה מאפיינים המכריחים את הפרט להכיר באובדן שחווה. חשוב לשקול את השתתפות הילד בלוויה, משום שהמעמד יאפשר לו להכיר בכך שהמוות אכן אירע. הוא מבין שאין הוא היחיד החווה את האובדן. בשל קרבתו לנפטר הוא יכול לשאוב נחמה, תמיכה, אהבה וחיבה מקרובי משפחה ומידידים שבמצבים אחרים אינם רגילים לצאת מגדרם כדי להרעיף עליו יחס שכזה, הילד יכול לחשוש ממעורבותו שלו במות. תגובות האחרים יכולות להפיג את חששותיו בכל הקשור לאשמתו במוות".
– על פי קובלו-רוס
איכות היחסים
תהליך האבל מושפע מזהותו של הנפטר ומהיחסים ששררו בינו ובין האבל, שכן האבל אינו מתאבל רק על מי שאיבד או על מי שהוא צפוי לאבד, אלא גם על המשמעויות וההשלכות הנובעות מאובדן זה. ליחסים בתוך המשפחה נודעת חשיבות רבה בחיי בני המשפחה. בייחוד נכון הדבר כאשר הנפטר הוא ילד. הורים שאיבדו את ילדם צפויים לחוות כאב עז וחריף – מהול בהלם ואובכעס שלעתים אינו מצליח להיות מתועל באופן נכון, וייתכן שיחושו אף באשמה על שלא עשו מספיק. תיתכן בהם נטייה לרצות למלא את החלל באמצעות הולדת ילד נוסף, מהר ככל האפשר.
גברים ונשים חווים את האבל בדרך שונה אלה מאלה, וצפוי כי כל אחד מהם יגיב לאובדן בדרך אחרת. בני זוג במערכות יחסים ארוכות, הנוהגים לחוות חוויות ביחד ולעשות דברים בצמד, מתרגלים לחשוב במושגים של "אנחנו". מותו של בן הזוג משנה את הגדרת מצבו האישי של האבל ואת התפיסה העצמית שלו, גם אם הייתה לו זהות עצמית מגובשת. האָבֵל מתאבל לא רק על מותו של בן הזוג אלא גם על אובדן זהותו שלו. בבוא העת הוא יתחיל לעצב לעצמו זהות עצמית חדשה.
מערכות יחסים מורכבות
קושי רב מציב מותו של אדם שמערכת היחסים אתו הייתה מורכבת, קשה ואולי אף שלילית. אם במהלך חיי הנפטר נראו רגשות שליליים – כמו כעס, דחייה ואפילו שנאה – לגיטימיים וסבירים, עתה, משהלך האדם לעולמו, נעשה המצב מורכב הרבה יותר. לעתים אף יש פער גדול בין האופן שבו הסביבה מצפה מן האבל לחוש כלפי מותו של אדם קרוב ובין האופן שבו הוא עצמו חש כלפי הנפטר. למורכבות הגדולה של האבל מתווספת אז לא פעם הרגשה של צביעות ושל כפייה, והיא אינה מותירה בידי האבל מרחב לעבד את רגשותיו.
אחד הדברים שעל האבל להבין הוא שאין ברגשותיו השליליים, במבוכתו ובדו-ערכיות שהוא חש משום חטא או משום בזיון המת. אדרבא, זו אחת הדרכים הפתוחות בפניו כדי להתמודד באמת עם מערבולת הרגשות. עליו לנסות להפנים את הידיעה שאין הוא לבדו. ההתנסות הקשה שהוא עובר היא נחלתם של רבים, אולי גם אלה המתאבלים עמו ולצדו על אותו האובדן ממש.
אמצעי נוסף העשוי לסייע לאבל בהתמודדותו עם רגשותיו הוא ההבנה שהאדם הוא מורכב ושכל מערכת יחסים היא רבת פנים. הרגשות השליליים שהוא אולי חש כלפי הנפטר – בחייו ואחרי מותו – יכולים להתברר כפן אחד בלבד של המציאות. הריב שהיה, הכעס שעלה והקרע שאירע – כל אלה יכולים להתברר כפן השלילי של יחסים שיש בהם הרבה יותר משלילה בלבד. האבל אינו צריך לנסות להדחיק את הרגשות השליליים האלה או להתכחש להם; אך אולי יוכל לגלות בקרבו גם רגשות אחרים כלפי המנוח. עתה, משנשלמו חייו של הנפטר, כשאי אפשר עוד לשנות את המציאות עצמה – אולי ימצא האבל כוח בנפשו להגיע לאיזון רגוע יותר בין השלילה לחיוב, בין הכאב לאהבה, בין הכעס להערכה ולהוקרה. חשוב לזכור שרגשות של כעס, אכזבה, חרדת נטישה ואף שנאה יכולים לבטא במקרים רבים דווקא את עומק האובדן של אדם אהוב, ההתמודדות עם הרגשות האלה יכולה להעשיר את הזיכרון ולאפשר לאבלים להתמקד ביופי, בשמחה ובאהבה שהיו מנת חלקם בעבר.
מצבים מעין אלה הם לגיטימיים ונפוצים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. חשוב שיימצא לאבל מי שאתו יוכל לחלוק בכנות ובפתיחות את העובר עליו, בלא שיחשוש מביקורת או מדחייה. אם לא תימצא אוזן קשבת במעגל קרוביו וחבריו, אפשר שיבקש ייעוץ וליווי רוחני ומקצועי.
אובדן פתאומי
כאשר האובדן הוא פתאומי ובלתי צפוי, כשהחיים משתנים בן יום, האֵבֶל יכולה להיות רווי רגשות עזים פי כמה וכמה. אלה שמאבדים אדם קרוב מרגישים לפתע שלא הייתה להם הזדמנות לומר שלום, לומר לאדם האהוב עד כמה יחסר או להשלים שיחות אחרות. הם חשים בלתי מוכנים להתמודד עם המטלות המיידיות שהחיים מזמינים להם ועם השינויים המתרחשים בחייהם. במקרים כאלה עלול תהליך האבל להיות ארוך וקשה יותר מבקרים של מוות צפוי מראש.
מיתת נשיקה
כשהנפטר הוא אדם בא בימים, שהשלים מסלול חיים מלא ומשמעותי, יכולה להיות למוות הפתאומי גם משמעות מקלה. הסבל, הירידה המתמדת במצב הפיזי והנפשי והעמידה נוכח חוסר האונים שבמחלה סופנית – כל אלה נחסכו מן האדם שהלך לעולמו ומיקיריו. ידיעה זו יכולה להעניק למוות גם משמעות מנחמת. המסורת מבטאת משמעות זו בדברה על מיתה כזו כ"מיתת נשיקה", השמורה לצדיקים ומבטאת את יפי חייהם.
התנסויות קודמות במקרים של אובדן
חוויות קשות קודמות ממלאות תפקיד רב בתגובות לאֵבֶל העכשווי ובהתבטאויותיהן. אם לא התמודדנו באופן נכון עם אובדן קודם, אובדן נוסף עלול להיות מורכב וקשה יותר. עם זאת, האובדן החדש נותן הזדמנות לחזור ולהתמודד עם האובדן הקודם ולהתאבל עליו מחדש.
חשוב לזכור שגם אם התמודדנו באופן מלא ומעמיק עם אובדן קודם, אין ערובה לכך שההתמודדות עם האובדן העכשווי תהיה קלה יותר. ממש כשם שכל אדם מתאבל באופן שונה. כך כל אֵבֶל שאדם חווה יכול להיות שונה מזה של חברו. הפגישה עם המוות היא לעולם חדשה, לעולם מזעזעת האָבֵל חייב אפוא להתיר לעצמו לפלס מחדש את דרכו בתהליך האֵבֶל, ועליו לדעת שדפוסים ותהליכים שחווה בעבר יכולים שלא לחזור באותו האופן בתהליך האבל שהו חווה עתה.
ייעוץ וליווי רוחני ומקצועי עשוי להועיל במצבים כגון אלה.
